איך להפוך מתכונים משפחתיים בכתב יד לדיגיטליים

כדי להפוך מתכון בכתב יד לדיגיטלי, עשו שלושה דברים בסדר הזה: צלמו את הדף כדי שכתב היד עצמו יישמר, הקלידו אותו כטקסט כדי שאפשר יהיה לחפש בו ולבשל ממנו, ושמרו את שניהם בשני מקומות לפחות. התמונה שומרת על הזיכרון. הטקסט המוקלד שומר על המתכון. צריך את שניהם, כי בתמונה לבדה אי אפשר לחפש, וטקסט מוקלד לבדו מאבד את היד שכתבה אותו.

הצילום של מחברת או קופסת מתכונים שלמה לוקח בערך שעה. זה החלק הדחוף היחיד, ואת כל מה שבא אחריו אפשר לעשות לאט.

כל מתכון אחר שיש לכם קיים גם במקום נוסף. ספר הבישול עדיין נמכר, האתר עדיין באוויר, לסרטון יש מיליון צפיות. דף בכתב ידה של סבתא קיים בעותק אחד, על נייר שכבר עבר ארבעים שנה של אדים ונתזים, והוא שמור בחדר הכי מסוכן לנייר בכל הבית.

דיו דוהה. עיפרון נמרח. שומן הופך את הנייר לשקוף ואחר כך לשביר. ויש גם אובדן מסוג אחר, שקל לפספס: האדם שיכול להסביר את המתכון. "קמח כמה שייקח" ו"לאפות עד שמוכן" אומרים משהו רק כל עוד יש את מי לשאול, מישהו שראה במו עיניו איך מכינים את זה.

אז אם תעשו רק דבר אחד החודש, צלמו את המתכונים.

לא צריך סורק. טלפון מספיק אם שולטים בשלושה דברים: אור, זווית וכיסוי.

השתמשו באור יום. עבדו ליד חלון במהלך היום, לא בשמש ישירה, וכבו את הפלאש. הפלאש מוחזר מנייר ישן ומבריק ושורף כתם לבן בדיוק במקום שבו נמצא הכתב.

צלמו ישר ושטוח. הניחו את הדף על משטח כהה ואחיד והחזיקו את הטלפון בדיוק מעליו, במקביל לשולחן. צילום בזווית מותח את כתב היד ומקשה לקרוא אותו אחר כך, גם עליכם וגם על כל תוכנה.

צלמו דף אחד בכל תמונה, ומלאו את הפריים. אל תצלמו את כל האוסף פרוש על השולחן. כל דף צריך לתפוס את רוב התמונה, כדי שהכתב יישאר חד גם כשמגדילים.

צלמו את הצד האחורי, תמיד. גם כשהוא נראה ריק. בצד האחורי חיות ההערות: "להכפיל לחג", "פחות מלח", תאריך, שם. לא פעם ההערות האלה הן הדבר היקר ביותר על הדף.

השאירו את הכתמים. אל תנקו את הדף ואל תרטשו את התמונה. כתם החמאה הוא חלק מהתיעוד.

אם בכל זאת יש לכם סורק שולחני, 300 dpi מספיקים לדף רגיל ו-600 dpi עוזרים כשהכתב קטן או דהוי. זה איטי יותר מטלפון, אבל מתקבלת תמונה שטוחה לגמרי עם תאורה אחידה.

תמונה היא ארכיון, לא מתכון. אי אפשר לחפש בה "שמנת חמוצה", להתאים אותה לשמונה סועדים, או לקרוא אותה ממרחק זרוע כשהידיים מלאות קמח. בשביל זה צריך טקסט מוקלד, ויש שלוש דרכים להגיע אליו.

1. הקלידו בעצמכם. פתחו את התמונה בצד אחד ופתק בצד השני, והעתיקו. זו הדרך האיטית, והיא גם המדויקת ביותר, כי אתם תזהו את כתב היד של המשפחה שלכם טוב יותר מכל תוכנה. קחו בחשבון חמש עד עשר דקות לכל דף.

2. השתמשו בזיהוי הטקסט המובנה בטלפון. גם ב-iPhone וגם ב-Android אפשר לסמן טקסט בתוך תמונה. זה עובד טוב על מתכונים מודפסים ועל כתב יד מסודר, ופחות טוב על כתב יד ישן ומסולסל, על עיפרון דהוי ועל קיצורים. צפו לתקן הרבה, וצפו לקבל גוש טקסט אחד בלי הפרדה בין מרכיבים לשלבים.

3. השתמשו באפליקציה שנועדה למתכונים. Plate יכולה לסרוק מתכון מצולם, מודפס או בכתב יד, ולהפוך אותו למתכון מסודר עם רשימת מרכיבים נפרדת, כמויות ושלבים ממוספרים, יחד עם הערכות של ערכים תזונתיים. סריקת מתכונים מנייר היא חלק מ-Plate Pro. כמו בכל זיהוי של כתב יד, השוו את התוצאה לדף המקורי לפני שאתם סומכים עליה, ובמיוחד את הכמויות.

בכל שיטה שתבחרו, השאירו את התמונה המקורית מצורפת לגרסה המוקלדת. מהמתכון המוקלד מבשלים. התמונה היא ההוכחה למה שבאמת היה כתוב.

מתכונים ישנים נכתבו למי שכבר ידע להכין אותם, ולכן הם מדלגים על דברים. צפו לשלושה סוגים של חורים.

כמויות מעורפלות. "כוס תה", "חצי גביע", "חמאה בגודל אגוז", "קמח כמה שייקח". רשמו את הביטוי בדיוק כפי שהוא מופיע, ואחרי שבדקתם אותו במטבח הוסיפו לצדו בסוגריים את המקבילה העדכנית הטובה ביותר שלכם. לעולם אל תחליפו את הניסוח המקורי.

מילים של פעם. "בלובנד" היא פשוט מרגרינה, על שם המותג. "גביע" הוא בדרך כלל גביע ריק של לבן או של שמנת חמוצה ששימש כלי מדידה. "תנור בינוני" או "חום בינוני" הם בערך 180 עד 190 מעלות צלזיוס, ו"תנור חם" הוא בסביבות 220 מעלות.

שלבים חסרים. אין גודל תבנית, אין זמן אפייה, אין מילה על הרגע שבו מוסיפים את הביצים. כאן נכנסים לתמונה בני המשפחה שעדיין איתנו. שלחו להם את התמונה ושאלו. עשו את זה בקרוב, ורשמו את מה שהם אומרים, מילה במילה, בהערות של המתכון.

ואז בשלו אותו פעם אחת, ורשמו מה למדתם. הבישול הראשון הוא הרגע שבו המתכון הופך ממזכרת משפחתית למשהו שגם הילדים שלכם יוכלו להכין.

עותק יחיד הוא מה שהפך את המתכון לשביר מלכתחילה, אז אל תשחזרו את אותה בעיה בגרסה דיגיטלית.

שמרו את הקבצים בשני מקומות נפרדים, למשל בספריית התמונות בענן של הטלפון ובתיקייה משפחתית משותפת. שתפו את האוסף עם קרובי המשפחה, וזה גם גיבוי וגם הסיבה לכל המאמץ. ושקלו להדפיס את האוסף המוגמר כספר קטן, כי עותק מודפס בשלושה בתים הוא גיבוי עמיד מאוד.

שמרו גם את הדפים המקוריים, אבל הוציאו אותם מהמטבח. ניילוניות נטולות חומצה או קופסת ארכיון, במקום קריר, יבש וחשוך, יעשו להם הרבה יותר טוב ממה שעשתה אי פעם המגירה שליד התנור.